גזר דין בתיק פל"א 7345-01-13

בתיק זה הורשע הנאשם, על פי הודאתו, בשני האישומים:

-          על פי האישום הראשון, שנכלל במקור בתיק 8291-03-12 נהג הנאשם ברכב ביום 18.3.12, וזאת למרות שרשיונו אינו תקף מאז שנת 2002, ולרכב עצמו אין רשיון תקף מאז שנת 2011. כמו כן הייתה הנהיגה בלא ביטוח כמתחייב.

-          על פי האישום השני, נהג הנאשם ברכב ביום 21.3.13, למרות שרשיונו אינו תקף כאמור, ולמרות פסילה מקבלת רשיון שהוטלה עליו בידי בית המשפט לתעבורה בנצרת ביום 29.12.10, והודעה עליה נמסרה לו ביום 17.11.11.

מעובדות האישום השני עולה כי רק מחמת תקלה כלשהי לא יוחסה לנאשם עבירה של נהיגה בזמן פסילה גם בעקבות האירוע הראשון, שהתרחש לאחר מסירת ההודעה בדבר הפסילה.

עוד התברר כי ביום 19.7.11 הוטל על הנאשם עונש מאסר מותנה של ארבעה חודשים למשך 3 שנים, לבל יעבור עבירה על סעיף 10(א) או 67 לפקודת התעבורה.

לאור האמור לעיל ביקש ב"כ המאשימה להשית על הנאשם מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, מאסר על תנאי, פסילה בפועל לתקופה ארוכה, פסילה על תנאי, קנס והתחייבות כספית.

הסניגור הסביר את הרקע להסתבכותו של הנאשם, ציין כי הנאשם החליט לפתוח דף חדש, הודה בעבירות וצירף תיקים וביקש "הזדמנות אחרונה". הסנגור ציין כי הנאשם נעצר ושוחרר בתנאים מגבילים של מעצר בית מלא.

כבר אמר בית המשפט העליון:

"עבירות נהיגה בפסילה ללא ביטוח וללא רשיון, יש בהן לא רק דופי פלילי אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו), וזו עיקר, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלה יקרו חלילה בעת נהיגה כזאת [...] ומכל מקום הטלתם על קופת הציבור" רע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מדינת ישראל.

ובמקום אחר נאמר:

"נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור - נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זלזול בצווים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב. רע"פ 410/04 מזרחי נ' מדינת ישראל.

ברע"פ 2221/11 שאול הראל נ' מדינת ישראל הגדיר בית המשפט העליון את עבירת הנהיגה בפסילה כ"סטירת לחי" לשלטון החוק. אכן הקלת הראש בעבירה זו תשמוט את הבסיס תחת כלי האכיפה והענישה הטבעי, המיידי והיעיל ביותר כנגד עברייני תנועה.

ככל שמדובר בעבירה ראשונה של נהיגה בפסילה, נעה הענישה הראויה בדרך כלל בין מאסר מותנה לבין מאסר בפועל לתקופה אותה ניתן לרצות בעבודות שירות וזאת לצד פסילת רשיון הנהיגה לתקופה משמעותית.

במקרה דנן לעבירת הנהיגה בפסילה צורפה עבירה של נהיגה כאשר הרשיון אינו תקף תקופה ארוכה, עבירה שאינה קלה בהרבה מעבירת הנהיגה בפסילה, ובנוסף לחובת הנאשם עונש מאסר מותנה, אשר בעקבות צירוף שני האישומים הפך למעשה לחב הפעלה כעת (ראו לדוגמא רע"פ 6100/12 פלוני נ' מדינת ישראל).

מנגד יש להביא בחשבון כי הנאשם נורמטיבי בדרך כלל, עובד בעבודה מסודרת מפרנס את משפחתו ואין לו עבר פלילי. בנסיבות אלה ראיתי לנכון להימנע מלהטיל עליו מאסר מאחורי סורג ובריח, וראיתי לנכון לאפשר ריצוי עונש מאסר בעבודות שירות.

עוד יש להביא בחשבון כי הנאשם נעצר ביום 21.1.13 ושהה במעצר עד יום 24.1, עת שוחרר בתנאים מגבילים של מעצר בית מלא. בהמשך הוקלו תנאי המעצר וביום 26.2.13 הותר לו לצאת מביתו לצרכי עבודתו. אמנם לא ניתן לנכות תקופה של "מעצר בית" מעונש מאסר, אולם כבר נפסק כי ניתן להביאה בחשבון בעת גזירת העונש.

אשר על כן, לאחר שנתתי דעתי לחומרת העבירות, עברו התעבורתי  ושקלתי את נסיבותיו האישיות של הנאשם ונסיבות ביצוע העבירה ראיתי לנכון לפסוק כדלהלן:

*           אני דן את הנאשם ל- 3 חודשים מאסר בפועל.

            אני מורה על הפסלת עונש המאסר המותנה למשך 4 חודשים שנגזר על הנאשם ביום 19.7.11 בתיק 514-06-08 לריצוי באופן חופף בחלקו.